פסק-דין בתיק ת"א 46109/04

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ע"י הסניף הראשי (להלן: "התובע") משך ביום 13.2.01 שיק משורטט, בלתי סחיר ובלתי עביר, ע"ס 492,000 ש"ח (להלן" "השיק") לפקודת שלומוביץ גזאל ז"ל (להלן: "גאזל או המוכרת"). השיק נמשך במסגרת הלוואה שהועמדה ללב מאשה (להלן" "הרוכשת"), אשר המציאה לתובע הסכם לרכישת דירתה של גאזל (להלן: "הדירה"),  אשר נערך ונחתם ב- 10.11.00. הסכם המכירה נחתם, מטעמה של גאזל, ע"י בנה שלומוביץ חיים (להלן: "חיים"). מכח יפוי כח כללי מיום  18.7.99 עליו חתמה גאזל לטובתו של חיים. בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה ביקש התובע, כי יירשמו לטובתו משכון על זכויותיה של הקונה וכן הערת אזהרה לטובתו בלשכת רישום המקרקעין על זכויותיה של המוכרת.

הרוכשת לא פרעה את תשלומי המשכנתא השוטפים והתובע פתח תיק מימוש משכון בלשכת הוצל"פ וביום 17.5.04 מונה גם כונס נכסים על הדירה.  בעקבות זאת הובהר, כי נסח הטאבו שהוצג לבנק, ועל בסיסו ניתנה ההלוואה הנ"ל הינו מזויף וכי לרוכשת, כמו גם לתובע כלל לא רשומות בטאבו הערות אזהרה על זכויותיהם. במקביל התברר, כי ב- 22.11.00 (12 ימים לאחר הסכם המכר האמור) רשמה המוכרת הערה בטאבו על ביטול ייפוי הכח לחיים.

נשוא תביעה זו הנו השיק הנ"ל על סך 492,000 ש"ח. חיים שקיבל השיק מסר את השיק הנ"ל לעו"ד צביקה מועלם (להלן: "נתבע מס' 3" או "עורך הדין") והכספים הופקדו ביום 15.2.01 בחשבון   (להלן : "החשבון")  אותו ניהל עורך הדין בבנק הפועלים (להלן: "נתבע מס' 1" או "הבנק הגובה"). על גב השיק נרשם בכתב יד כי השיק מופקד "בנאמנות עו"ד צביקה מועלם עבור שלומוביץ גזאל". (מוצג - ת/1). לאחר מספר ימים רשם עורך הדין שיק ע"ס 400,000 ש"ח לפקודת חיים שלומוביץ אשר נמשך מכספי החשבון. תאריך השיק 19.2.01 וזהו גם היום בו הוא נגבה. בנוסף העביר עורך הדין,לטענתו, לחיים במזומן סך נוסף של 92,000 ש"ח בתוספת ריבית שנצברה. תדפיס תנועות העו"ש בחשבון (נספח ד' לתצהיר הבנק) מלמד, כי  ביום 20.2.01  נמשכו מהחשבון סך של כ- 92,275 ש"ח. יצויין, כי עורך הדין הנתבע לא היה עורך הדין אשר ערך את עסקת המכר בין המוכרת לקונה.

טענות התובע

התובע טוען, כי הכוונה במשיכת השיק כשהוא משורטט ובלתי עביר היא ברורה: יש לשלם את השיק לגאזל בלבד באמצעות הפקדה לחשבונה בבנק כלשהוא. לטענתו בפועל השיק לא הופקד בחשבונה.

לטענת התובע: הבנק הגובה פעל שלא כדין ומתוך רשלנות. זאת, בשעה שאיפשר להפקיד את השיק - למרות היותו משורטט ובלתי עביר - בחשבונו של נתבע  מס' 3 (ולא בחשבונה של גאזל). עורך הדין נהג גם הוא ברשלנות. זאת, בשעה שפעל בניגוד לדין והפקיד לחשבונו שיק שלא הוא היה המוטב בו; ובשעה שהוא פעל לפדיונו של השיק בניגוד לדין וללא הרשאה מגזאל ומבלי לנקוט בכללי זהירות מינימליים הנהוגים אצל עורכי דין. לחילופין טוען התובע, כי עורך הדין כלל לא מסר את הכספים האמורים לחיים  שלומוביץ.

התובע מציין, כי בעקבות רשלנות הנתבעים והתנהגותם נגרמו לו הנזקים הבאים: הוא נותר ללא בטוחה שניתן לממש בהליך ההוצל"פ;  כספי השיק התקבלו בידי מי שלא היה צד לשטר; הוא לא יכול להפרע כעת מגזאל ויורשיה שכן אלה טוענים, כי יפוי הכח לאורו לכאורה פעל עורך הדין בוטל וגזאל לא קיבלה את הכספים ומכאן שגם הסכם המכר בטל ולפיכך פגעו הנתבעים ביכולתו של התובע להיפרע מהנכס מגזאל ומיורשיה.

טענות  נתבע מס' 1

הבנק הגובה, נתבע מס' 1, טוען, כי הסתמכותו של התובע על נסח טאבו מזויף היא אשר מונעת ממנו להפרע מהנכס שאמור היה להיות משועבד לטובתו; השיק הופקד בחשבון פקדונות על שם עורך הדין אשר בו מופקדים כספים בנאמנות עבור לקוחותיו ולכן אין לראות בהפקדה התרשלות של הבנק; גאזל עצמה חתמה בגב  השיק האמור ולפיכך כלל אין זה משנה לאיזה חשבון הופקד השיק; ולתובע לא נגרם כל נזק שכן הכספים הועברו ממילא לידי מיופה הכח של גזאל. בנוסף טוען נתבע מס' 1, כי התובע נהג בחוסר תום לב. זאת בשעה שבחר תחילה לנהל בגין המסכת העובדתית המתוארת לעיל שני הליכים משפטיים נפרדים: האחד כנגד הנתבעים הנ"ל והאחר כנגד הקונה, חיים שלומוביץ, ויורשיה של המוכרת; בשעה שהתנגד בתוקף לאיחוד התיקים; ובשעה שהחליט - בעקבות קביעת ביהמ"ש שיש לאחד את התיקים - לבקש להפסיק את התובענה האחרת. בנוסף מעלה נתבע מס' 2 תמיהה נוכח סרובו של התובע לפעול למימוש זכויותיו מכח המשכון שיצרה הרוכשת לטובת הבנק.

טענות נתבע מס' 3

עורך הדין, נתבע מס' 3, טוען להגנתו מספר טענות מרכזיות: הפקדת השיק בחשבונה של גאזל או בחשבון הנאמנות של עו"ד מועלם הן הפקדות שאין ביניהן כל הבדל. הפקדת שיק שנמשך לטובת אדם, בחשבון הנאמנות של עורך דינו, איננה שינוי מהותי שנעשה בשיק. לפיכך הנתבע לא התרשל בהתנהלותו; לתובעת לא נגרם כל נזק ממעשיו. זאת, כיוון שהפקדת השיק במישרין בחשבונה של גזאל היה מאפשר ממילא לחיים, בנה של גאזל, לפעול בחשבונה מכח ייפוי הכח הנוטריוני מטעם אמו;הוא דוחה את טענת המרמה שהועלתה כנגדו וממילא יש לדחות טענה זאת כיוון שהתובע כלל לא חקר אותו בחקירה הנגדית בנושא זה. בנוסף טוען נתבע מס' 3, כי התובע בשעה שהוא טוען לנזק הנובע מכך שאינו יכול להיפרע מיורשי גזאל ז"ל מנסה להרחיב חזית באופן אסור.

דיון

טענתו המרכזית של התובע נוגעת לנזק שנגרם לו נוכח התרשלותם של הנתבעים. המסגרת הנורמטיבית לעניין עוולת הרשלנות אינה חדשה ואין צורך להרחיב עליה את הדיבור. בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין, עולות מספר שאלות: האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? האם הוא הפר חובתו זו (קרי התרשל) והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק? קרי קיומו של נזק וקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. (בעניין יסודות העוולה ראה לדוגמא: ע "א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח'. פ"ד לז(1), 113). די שלא יתקיים ולו אחד מיסודות העוולה על מנת שתדחה תביעה בעילה של רשלנות.

מתוך יסודות העוולה אלה הם השנויים במחלוקת: טוענים הנתבעים כי, לא הפרו את חובת הזהירות (קרי לא התרשלו) כלפי התובע, כי לא נגרם לתובע כל נזק בגין פעולתם וכי ממילא לא מתקיים קשר סיבתי בין פעולתם לבין הנזקים להם טוען התובע.

 האם התרשלו הנתבעים?

בבסיס תביעתו של התובע עומדת טענתו, כי הנתבעים התרשלו שעה שהפקידו את השיק המשורטט שנרשם לטובתה של גאזל בחשבון אחר: חשבונו של נתבע מס' 3 הוא עו"ד מועלם. זאת, למרות שכוונת התובע, בשעה שמסר שיק משורטט ובלתי עביר היתה ברורה: יש לשלם את השיק לגאזל בלבד באמצעות הפקדה לחשבונה בבנק כלשהו!

דיון בשאלה הנ"ל מחייב בחינה וקביעה בשתי שאלות משנה: ראשית האם החשבון בו הופקד השיק היה חשבונו של עו"ד  מועלם או שמא היה זה חשבון נאמנות אותו ניהל עו"ד ובכלל זה עבור גאזל? ושנית: אם היה מדובר בחשבון נאמנות האם הפקדת השיק בחשבון דינה כדין הפקדתו בחשבונה של גאזל?

התובע ביקש לשכנע את ביהמ"ש, כי המדובר בחשבונו של נתבע מס' 3 ולא בחשבון נאמנות.  בסעיף 2 ב. לסיכומיו קובע התובע, כי השיק הופקד בחשבון פקדונות כללי שאינו שונה כלל מכל חשבון אחר והכסף נסגר בפר"י לשלושה ימים. בנוסף טוען התובע באותו סעיף, כי הוכח, כי מלבד עו"ד מועלם היה מורשה חתימה בחשבון גם מי שאינו עורך דין (אביו של נתבע מס' 3) וגם זה יכול היה למשוך מהחשבון כספים ללא הגבלה.

אכן מחומר הראיות שהוצג בפני בית המשפט עולות תהיות ביחס למהות החשבון המדובר. נציג נתבע מס' 1 בעדותו בפני ביהמ"ש (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 8-11 ) ציין, כי  ככל שהוא זוכר גם אביו של נתבע מס' 3 הנו מורשה חתימה בחשבון ובנוסף בנספח א' לתצהיר נתבע מס' 1 (מסמך הבקשה לפתיחת החשבון הנ"ל) אין כל התייחסות לכך שמדובר בחשבון נאמנות.